האם לחיות במעברה, זה יותר גרוע מלהיות ניצול שואה?

אמא שלי, היא חצי-חצי.אביה היה הבן הבכור למשפחת ישעיה הירושלמית,  משפחה ס”ט ממוצא בולגרי. בבית דברו ספניולית,  ואביה, שהיה הבכור  שמואל ישעיה, חי בבית עם הוריו, משה בכר ישעיה,  ורוזה לבית ירוחם. אמה, מינה, ממשפחת וולנשטיין, גם היא ירושלמית, ‘הת-ספרד-ה’   (על משקל ‘הת-אשכנז-ה’, שנאמר על ידי רבים מבני עדות המזרח  על מי שכביכול, ויתר על מורשתו, והשתכנז…). היא בשלה אוכל ספרדי, ודברה ספניולית עם משפחת בעלה.

אילן היוחסין של אמי  מן הצד האשכנזי שלה, מגיע עד לתלמידי החתם סופר.

בתחילת המאה התשע עשרה עלו לארץ ישראל שלושה בני משפחה הקשורים  למשפחת  ולנשטיין :
הראשון- ר’ עמרם רוזנבאום, המכונה חסידא – עלה לצפת ב- 1826 יחד עם בתו. הוא היה בין ראשוני מחדשי קהילת הפרושים בצפת.  השני- ר’ שמעון דייטש – עלה לירושלים ב – 1838 היה בין מקימי כולל “אונגרן”, “שומרי החומות” כולל יוצאי הונגריההשלישי- ר’ משה נחום ולנשטיין – עלה לירושלים ב – 1860 לימים אב בית דין לעדת החרדים בירושלים. ר’ עמרם חסידא היה סבו מצד אמו של ר’ משה נחום ווולנשטיין, סבה של אמי. ר’ שמעון דייטש היה חותנו, אבי אשתו רחל. שלושת הרבנים עלו לארץ ישראל בהשפעתו ובעידודו של רבם ומורם ר’ משה סופר – “החתם סופר” ובנו “הכתב סופר”. ר’ משה סופר הגיע למסקנה שאין אפשרות להחיש את הגאולה אלא בישובה של ארץ ישראל ע”י חקלאים ובעלי מלאכה יהודים ובייחוד על ידי השגת רוב יהודי בירושלים. לכן דרש מתלמידיו הצעירים לעלות לארץ ישראל, להתיישב בירושלים ולהתפרנס מיגיע כפיים, מחקלאות ומלאכה. את הכספים הנאספים למען יהודי ארץ ישראל יש להוציא רק על עניינים ציבוריים ועזרה סוציאלית ליתומים, אלמנות וקשישים.

מינה היתה אחת מחמש אחיות לבית וולנשטיין: הדסה, רחל, מינה, אסתר ואלישבע.  הדסה הבכורה,  למדה שפות בירושלים, וכובענות בוינה. כשחזרה לירושלים, קיבלה פינה למכירת כובעים בבית המסחר של משה ישעיה, מיוצאי בולגריה. כך קרה, ששמואל ראה את מינה והתאהב בה.

גם לשמואל היו מספר אחים ואחיות: לאה, נצחיה, מרגלית, ירוחם (ג’רי). שמואל עבד עם אביו בבית המסחר שלו, וכאשר העסק פשט רגל, כמו רבים אחרים במשבר של שנות ה-30 (1929 ), הוא לקח את פשיטת הרגל על עצמו, כדי לחסוך מאביו את הבושה.

להשתלשלות עניינים זו היתה אחר כך השפעה מרחיקת לכת, כאשר שמואל נהרג בפיצוץ  מלון המלך דוד, בשנת 1946, ואלמנתו וילדיו נשארו בחוסר כל, בעוד בני המשפחה המורחבת, אשר מצבם הכלכלי של חלקם הגדול היה טוב ומעלה, העלימו עין ואף למעלה מזה.
אמי שהתייתמה בהיותה בת 18, נאלצה לוותר על חלום של לימודים. במקום זאת, היה עליה להשתמש בחיסכון שהיה לה מעבודתה בבנק דיסקונט, בתחילה למימון הלוויה, ולאירוח המשפחה שבאה והתנחלה בבית למשך שבעת הימי האבל. ואחר כך, להשרדות. שכן אחיה היה רק בן ארבע עשרה, ואמה (היא סבתי מינה) לא עבדה יום מימיה מחוץ לבית, וגם השכלה לא היתה לה, שכן נעוריה הופרעו על ידי מחלמת העולם הראשונה. היא לא בצליחה לצאת מן ההלם שבעקבות אבדן בעלה באופן מזעזע כך כך.

עוד על מלון המלך והפיצוץ , ראו בקישור לזכר סבי, ועוד קישור.

כשהוקם הביטוח הלאומי, בשנותיה הראשונות של המדינה,  שלמו הורי למדינה סכומים שנדרשו, על מנת שהיא תזכה בקצבה. הקצבה לא היתה גבוהה, והורי תמכו בסבתי עד ליום מותה ב- 1992, במשך כמעט 40 (!)  שנה.  סבתי , אמי ודודי מעולם לא קבלו מהמדינה אגורה אחת פיצוי על מות אבי בפיצוץ שנלמד היום בבתי הספר כמעשה גבורה של האצ”ל. יתרה מזו, גם להכרה לא זכו.

מבלי להיכנס כאן לויכוח המר שמעולם לא הסתיים בנושא זה, אעיר רק זאת:  שמו של סבי, שמואל ישעיה, נכלל ברשימת נפגעי פעולות האיבה, והוא לא היחיד מבין ההרוגים שנכלל בה, אבסורד לא ברור.  אחד ממשתפי הפעולה נפצע ואחר כך מת מפצעיו. הוא זכה להיכלל ברשימת חללי צה”ל. שני הרוגים נוספים שהיו חברי הגנה נחשבים גם הם לחללי צה”ל, למרות שלא השתתפו בפעולה אלא היו קרבנות שלה.

אבי, שאול כוכבי, הוא פליט מגרמניה הנאצית. למותר לציין, שהיקלטותו בארץ נעשתה בעבודה קשה, יזע ודמעות חבויות. הוא עלה עם עלית הנוער בסוף 1937, עבר את המלחמה מנותק מבני משפחתו והקשר האחרון עם הוריו היה כנראה בשנת 1941. יחד עם בני קבוצתו ועוד אחרים, השתתף בייסוד קיבוץ דברת. כבר עם הגיעו ארצה נבחר על ידי קבוצתו לשמש “צינור” להגנה. אחר כך התגייס לשירות הנוטרים, וכך החלה קרירה צבאית שנמשכה עד 1968.

לא זו בלבד שלהורי, כאמור, לא היה גב כלכלי, הם גם תמכו בסבתי. גורלה של משפחת בעלי לא היה טוב יותר. אמו, ממשפחת גולדשטיין ואביו ממשפחת Kohn , שניהם ילידי צ’כוסלובקיה, אבדו את רוב בני משפחתם המורחבת במהלך השואה. אמו של בעלי, רות ושתי אחיותיה וכן הוריהם ואחיהן הצעיר נשלחו לאושויץ. האחיות שרדו, אך השפעת המחנות ניכרה בהן עד למותן. האם נפטרה במחנה, ואילו האב והאח לא שרדו את צעדת המוות בשלגים, אל מאוטהאוזן.

גם אבא של בעלי, אוטו קוטק (קוהן),  לא ליקק דבש. הוא נאלץ לעזוב את ביתו בגיל 15, הצליח לבגיע בסיוע של ” ארגוני נשים, לקבוצת נערים ונערות שעשו הכשרה לקראת התיישבות. אולם שלא כמו  אצל אבא שלי,  אוטו היה נער עירוני, ולא ראה פרה מימיו. הקבוצה של אוטו פוזרה בין איכרים במקומות שונים; ולמרות שמדי פעם נפגשו, הוא היה בודד וסבל רבות. מדנמרק ברח כהחיילים הנאצים היו בפתח החווה, כשבגדיו לגופו. לאחר זמן הצליח להגיע לשוודיה, משם לבריטניה ושם התגייס לבריגדה הצ’כית.

ב-1946 נשלח עם אחרוני החיילי הבריגדה לצ’כיה. בהגיעו לפראג, גילה שכל בני משפחתו נעלמו, וכי בביתם חיה משפחה אחרת. מחסן שבו בשאירו ההורים כמה מזוודות רוקן על ידי החיילים הרוסים. בינתיים הגדוד שלו שובץ בסלובקיה, ובגלל היחס האנטישמי של הסביבה השתחרר לבסוף. לאחר מכן  לעבוד בשביל הסוכנות בעלייה ב’, כחבר בארגון “הבריחה”. המסלול שבו עבד היה בין בראטיסלבה לוינה. בכל יום – יום-יום  היה מעביר טרנספורט מבראטיסלבה לוינה, וחוזר לבראטיסלבה.   אוטו הכיר את רות, שהייתה בסלובקיה באחת מנקודות הכשרה, והיא הייתה מדריכה של הקבוצה. הם נישאו, ואוטו  המשיך  זמן מה  להעביר  טרנספורטים. לאחר מכן נסגר הנתיב הזה בפני היהודים, ואוטו עד שיום אחד רצו התבקש להעביר טרנספורט לבלגיה. שם חיו חצי שנה, ואז הוחלט שנוסעים הלאה. והיה ברור שזה קפריסין. היה ברור שנגיע לקפריסין. רות כבר הייתה בהיריוןעל מנת לא להגיע לקפריסין. החליטו לעבור לפריס. עברנו לפריס, שם  התחיל ללמוד מקצוע, ולפרנסת המשפחה עבד אצל חייט בגהוץ מכנסיים. עם פרוץ  מלחמת השחרור. אוטו טס לארץ, ורות הגיעה אחרי כן , על האוניה “קדמה” – הספינה הראשונה של ישראל.

גם לאוטו ולרות לא סייע איש. הם עבדו קשה עד שהצליחו לרכוש בית באזור במשקי העזר  בפאתי נהריה, וחסכו אגורה לאגורה. השנים הראשונות היו קשות מאוד.

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s